<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ע"ט</h1>
<h2>דף צז:</h2>
כבר ביארנו שצריך לקרעו שתי וערב ואם לא קרעו בין גדולה בין קטנה שלא הניקה אסור לבשלו ואם עבר ובשלו בפני עצמו מותר לאכלו ואם בשלו עם ד"א משערינן בששים בכחל עם הכחל ויהיה הכחל אסור והשאר מותר. בפחות מכן הכל אסור הואיל והוא מדבריהם הקלו בשיעור שיהיה הכחל מן המנין וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל ובדידיה משערינן דבמאי דנפיק מיניה מנא ידעינן. ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמות שהוא בעת שנפל.
<h2>דף קג:</h2>
טעם לאסור בשר בחלב כתב הר' אברהם בן עזרא ז"ל טעם למה אסרו בשר בחלב כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו גדי לא יקרא רק מה שהוא מן העזים רק יש הפרש בין גדי לגדי עזים [כי] גדי גדול מגדי עזים כי עודנו צריך (אל) [היותו עם] העזים וככה שעיר ושעיר עזים (וככה) [וחכמים] קבלו שלא יאכלו ישראל בשר בחלב. ועתה אפרש. דע כי מנהג התורה לדבר על ההווה. כמו בת היענה למה שנה הכתוב לדבר ככה ותהיה הבת כוללת כל המין וכזה לא מצאנו. דע כי בשר היענים יבש כעץ ואין מנהג שיאכלנו אדם כי אין בו לחה ולא יאכל מכל המין כי אם הבת כי היא נקבה [וקטנה] ויש בה [מעט] לחות ולא כן הזכר הקטן. וככה אין אדם אוכל בשר בחלב. כי אינו ערב [והבשר לא יתבשל רק בזמן רב והחלב אינו כן] ואין מנהג עד היום בארץ (ישראל) [ישמעאל] שיאכל טלה מבושל בחלב. לפי שיש בטלה ליחה רבה וככה בחלב והנה מזיק על כן לא יאכל. ובעבור כי בשר הגדי אין בו לחות וכשהוא קטן הוא יבש על כן יבשלוהו בחלב ואל תתמה בעבור שלא נהגו אנשי אלה המקומות לאכול גדי העזים כי הרופאים מודים שאין בשר כמוהו אפילו לחולים התירוהו לאכול ואין אוכלין אותו בספרד ואפריקיא וארץ מצרים וארץ ישראל ופרס ובבל אבל מנהג הקדמונים היה לאכלו שנאמר ונעשה לפניך גדי עזים. ובעבור שאין מנהג האדם לאכל גדי חי אסור לבשל הגדי בחלב אמו. [ואין לנו צורך לבקש מה טעם איסורו כי נעלם מעיני הנבונים] ואולי כי אכזריות לב הוא לבשלו בחלב אמו כדרך אותו ואת בנו גם לא תקח האם על הבנים. ומנהג רוב בני אדם שאין להם צאן ויקנו (מן) החלב בשוק והחלב יהיה מאוסף מבהמות רבות אולי הקונה הגדי לא ידע אמו הנה אם קנה החלב אולי יש בו מחלב אם הגדי ויהיה עובר וכל ספק דאורית' לחומרא והנה גם הישמעאלים מודים כי אם יבושל הגדי בחלב אמו שהתולדת שוה אז יהיה ערב יותר והכתוב דבר על ההווה. והנה קדמונינו החמירו להסיר הספק והשם שנתן להם תורה תמימה הוא יתן משכורתם שלמה.
<h2>דף קט:</h2>
הכחל שקרעו ומרק החלב שבו מותר לצלותו ולאכלו ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל או דוחקו הרבה עד שלא נשאר בו לחות חלב מותר לבשלו עם הבשר וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל וטעם הקריעה שתי וערב ר"ל באורך וברוחב כדי לחתוך כל המקורות שיש מקור שהולך לאורך ויש שהולך לרוחב וטחו בכותל רוצה לומר דוחקו הרבה כדי שיסחט ויצא ממנו כל חלבו. וכתב ר"ת ז"ל הכחל כל היכא דקרעיה שתי וערב מותר לבשלו בקדרה אפילו עם בשר לכתחלה ואם לא קרעו אלא מעט מותר בדיעבד ולצלי. והרשב"א ז"ל כתב מותר לכתחלה בצלי אפילו בלא קריעה וטיחה ויש מי שהורה שלא התירו לצלי אלא בקריעה [קצת] אבל שלא בקריעה כלל אפילו לצלי אסור לכתחלה. עבר וצלה קורעו ומוציא חלבו ומותר וכן הדין לקדרה בפני עצמו. ויש מצריכין לכתחלה קריעה שתי ערב וטיחה אפילו לקדרה בפני עצמו ולצלי קריאה כל דהו. וראוי לחוש לדבריו וכן ראוי להורות הלכה למעשה עכ"ל.
ולקדרה בלא בשר מותר לכתחלה כרב נחמן. ובעל הלכות גדולות ז"ל כתב היכא דקרעיה לכחל ומלחיה (ושוויה) [ושדיה] לקדרה שיש בה בשר שרי ולכתחלה לא לשדיה. וכתב עליו הבעל העטור ז"ל והמחמיר תבא עליו ברכה דהא בסורא לא אכלי כחלא ומנהג רוב מקומותינו שלא לבשלו עם בשר אפילו בקריעה וטיחה בכותל ואפילו בקדירה בלא בשר לא נהגו לאכלו כי אם בצלי או בטפלה שקורין פנד"ה.
כבר ביארנו שצריך לקרעו שתי וערב ואם לא קרעו בין גדולה בין קטנה שלא הניקה אסור לבשלו ואם עבר ובשלו בפני עצמו מותר לאכלו ואם בשלו עם ד"א משערינן בששים בכחל עם הכחל ויהיה הכחל אסור והשאר מותר. בפחות מכן הכל אסור הואיל והוא מדבריהם הקלו בשיעור שיהיה הכחל מן המנין וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל ובדידיה משערינן דבמאי דנפיק מיניה מנא ידעינן. ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמות שהוא בעת שנפל.
<h2>דף קיא.</h2>
אין צולין את הכחל שחתכו למעלה עם הבשר בשפוד ואם [צלאו] מותר הכל ואם הכחל למטה מן הבשר מותר לכתחלה. וטעם האיסור משום דכחלא כל שעתא ושעתא פליט ובלע בשר בתר דגמיר פליטתו. אבל בשרא עלויה כחלא איידי דטריד למפלט לא בלע ומפני [זה כתב] הר"ף ז"ל אם [צלאו] בשפוד של ברזל צריך ללבנו קודם שישתמש בו בשרא ואם של עץ צריך להשליכו.
ומעשה בא לפני הרמנ"ע בכחל ובשר שנמלחו שניהן בכלי מנוקב ושהו שם כדי מליחה ולאחר כן הושמו בכלי שאינו מנוקב ונטף ציר מהם והתיר הרב את שניהם.
ואין נמנעין מלחתכו בסכין שחותכין בו בשר או בשר בסכין שחותכין בו הכחל וכן הדין לאכל זה בקערה שאכלו זה שהרי מותר לצלותן בשפוד אחד יחד וכן נמי ביאר הרשב"א ז"ל.
וצריך למלחו בכלי מנוקב משום דם דודאי דם יש בו כשאר בשר. ואין מולחין אותו עם שאר בשר. עבר ומלחו אם נתנו למטה מן הבשר מותר ואפילו לכתחלה. למעלה אסור לכתחלה אבל בדיעבד מותר. וכן דעת הרשב"א ז"ל.
